מזאוי נ' אלוניאל בע"מ

פסק דין

1.לפני תביעה כספית ע"ס 7,000 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לכאורה לרכבו של התובע כתוצאה מפגיעה מחלק בולט של מדרכה שנמצאת באחזקת הנתבעת.

לטענת התובע, הוא נכנס בתאריך 14.01.2013, עם רכבו לנתיב הדייב-אין של מקדונלדס בהר יונה ורכש מוצרים , אלא שעם יציאתו , בנסיעה ישירה מהמקום, פגע רכבו בחפץ קשה אשר גרם להתפוצצות הצמיג.

לאחר שהוזז הרכב התברר לתובע כי הרכב פגע , כביכול, בקטע של המדרכה שבלט לתוך נתיב הנסיעה , כשממדרכה זו יוצא צינור חד שגרם להתפוצצות הצמיג.

לטענת התובע, מהמקום שבו עמד רכבו כדי לקבל את ההזמנה, לא ניתן היה להבחין בחלק מדרכה זה הבולט לנתיב.

התובע דורש עלות תיקון הפנצ'ר של סך 45 ₪, ועלות צמיג חדש סך של 1,000 ₪, ועוד הוצאות שונות ומשונות ופיצוי בגין עוגמת נפש, כך שתביעתו הינה ע"ס 7,000 ₪.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מלא, זאת מכיוון שהוא היה עסוק בענייניו בעת יציאתו מעמדת הקניות, המשיך ישר במקום שיש עיקול, דבר שגרם לרכבו לפגוע במדרכה.

לטענת הנתבעת, הצמיג הוחלף לאחר עשרה ימים ממועד האירוע, דבר שמנתק את הקשר הסיבתי.

3.התקיים דיון בפני ביום 26.03.2014, שבו העידו שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

לטענת התובע, הוא החליף את הצמיג למחרת התאונה וכשטען בתביעתו, שתיקן פנצ'ר הוא התכוון להחלפת צמיג.

התובע הודה שהצמיג שהוחלף היה משומש ונרכש חודשיים לפני התאונה.

התובע תמך טענתו זו בחשבוניות המאשרות את טענתו זו.

נציג הנתבעת העיד ומסר כי המקום אינו בבעלות הנתבעת וכי המתחם לרבות המדרכה, נבנו עפ"י תכנית מהנדסים.

התובע הגיש תמונות מזירת התאונה שניתן לראות בהן את בליטת המדרכה, והצמיג שהתפוצץ.

דיון והכרעה:

4.כלל בהליך אזרחי, כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל הדין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה במאזן הסתברויות. על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מהגרסה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם, במוצגים שהוגשו, במיוחד תמונות מזירת התאונה ובדברי העדים, הגעתי למסקנה שהתובע הוכיח את תביעתו חלקית בלבד.

נכון הוא, שהמדרכה בולטת לתוך נתיב הנסיעה כשצינור יוצא ממנה כאשר ניתן היה לבנות אותה באופן ישיר, ללא הבליטה או לגדר אותה מלמעלה כדי שנהגים יבחינו בה.

מכל מקום מצאתי שלתובע אשם תורם לקרות המקרה שכן אילו היה נוסע ישר בכיוון החץ המסומן בנתיבו כלל לא היה נוגע בזנב של המדרכה.

ובשל כך, אני מייחס לו אשם תורם בשיעור של 20%.